<h1>תשובות בעלי התוספות סימן ס"ב — תשובת מהר"ם מרוטנבורג</h1>
<h2>דף פט:</h2>
אמרי אינשי גמלא במדי אקבא רקדא, והא קבא והא מדי ולא רקדא. שמעתי שהקהלות מקהו מקהייתא וקוראים אחרינו על אלה, על אשר התרנו בלא גט קידושין שנעשו רק בפני קרובים, בפני ראובן ובפני בן אחות ראובן. וקול התרגזם ורב בוזם עלה באזנינו, ושמונו בפי כל, עד שנושאות ונותנות בנו מוזרות כלבנה, לאמר שאנו מתירין אשת איש. וכהנה רבות דברים שלא נתנו להכתב, ועל פיטפטין בישין אין אנו חוששין, אמנם לאשר כתבו במכתבם שר"ח בספר המקצועות, והשכל טוב, ואבי העזרי, ורבינו שמחה כתבו שצריכה גט, וגם נידו את מי שאינו חייב נידוי, לא יכולני להתאפק באומרים לטוב רב ולרע טוב, ובאין לשנות הידוע, ושלטו בעצמם והוציאו עדותם להראות חזותם כי יש לאל ידם לעקור ולנטוע, וכאילו מלבדם אין איש בארץ בדעת, תורה מכרעת, ואף כי היום קצור קצרה רוח, בגוע אדם טוב וכשר, אבד חסיד מן הארץ, ה"ר דוד הכהן ז"ל, לא נמנעתי מלהפיג דעתי קצת. ואוי אם אומרה אוי אם לא אומרה, כדי שלא יאמרו אין אנו בקיאים במעשה ידיהם. אף כי שתיקתנו הייתה חילול השם שלא להוכיח דרכינו ברבים ולהודיע לכל כי האמת אתנו. פליאה שאין להוסיף בעינינו שכתבו ה"ר מרדכי ובני פמלייתו שרבינו אבי"ה כתב שהיא צריכה גט. וצריך להיות שאני משקר או הם אינם אומרים אמת, ונייתי ספר וניחזי. הנה תשובת רבינו יואל הלוי מועתקת לכם, והיא כתובה באבי"ה, וכתוב בה שאינה צריכה גט. וכן הורו הלכה למעשה, והודו לו כל סיעתו ושעתו. ומה שכתבו רבינו שמחה היה מצריך גט, גם זה אינו, ולשונו יוכיח, וז"ל רבינו שמחה שכתב, המקדש אשה בפני פסולי עדות דרבנן צריכה גט לרווחא דמילתא, אבל בפני פסולי עדות דאורייתא אינה צריכה גט, דבר זה בין פסולי עדות דאורייתא לפסולי עדות דרבנן עכ"ל. ונדון זה פסולי עדות דאורייתא נינהו, חנוך בן דינה וראובן דודו. גם מה שכתבו שהשכל טוב פסק שצריכה גט, וכן כתבו רבותינו שבשפיר"א בשמו וז"ל אבל בן ראובן ואחר להעיד לשמעון, לממון פסול, לקידושין צריכה גט, עכ"ל. חלילה וחלילה, לא יצא מפיו לעולם. ומנוסח דברים הם נושבים, ורואה אני כי ראו סוף דבריו ולא תחילת דבריו, וסופר מוטעה אטעינהו, שהיה לו לכתוב בן בן ראובן, ודילג בן אחד, וכתב בן ראובן במקום בן בן ראובן. שהרי תחילת דברי בעל השכל טוב כך הן, וז"ל הלכה אף שלישי בראשון פסול מדרבנן. ואמר הגאון אלעזר למשה, ומשה לאלעזר, ואהרן לנחשון, ונחשון לאהרן, אסורין להעיד. וכל היכא דאיכא אבות לבנים ובנים לאבות, כגון ראובן ואחר להעיד לימואל בן שמעון, או שמעון ואחר להעיד לחנוך בן ראובן, או ימואל בן שמעון להעיד לראובן, או בן ראובן ואחר להעיד לשמעון ואין צ"ל ראובן ושמעון להעיד לאחד מבניהם, כל אלו פסולין לכל עדות שבתורה. אבל בן בן ראובן ושמעון לאחר דלגבי קידושין צריכא גט, תפוס גמרא בידך, כל היכא דאיכא אחים ראשון בראשון, כגון ראובן ושמעון, וראשון בשיני, ושיני בראשון, כגון אלעזר למשה ומשה לאלעזר, פסולי דאורייתא. שלישי בראשון כגון פנחס ומשה פסולי דרבנן עכ"ל השכל טוב. וכל זה לשון ה"ג שכתב בהלכות עדות, ולא ייתר ולא חיסר אפילו אות אחת מלשון הלכות גדולות, רק שכתב בהלכות גדולות כמו כן שיני בשיני פסול מדאורייתא, ויכול להיות מדולג בשכל טוב. דמאי שנא שיני בשיני משיני בראשון. אידי ואידי דאורייתא נינהו ומקראי אפקי תרוייהו, וניכר שדילגו הסופר, שהרי לא הוציא מן הכלל אלא שלישי בראשון.
סוף סוף הוכחתי מתחילת דבריו שכתב שיני בראשון וראשון בשני פסולין לכל עדיות שבתורה פי' אף לקידושין, ואח"כ סיים דבריו אבל שלישי בראשון באותו יש חילוק, דלממון פסול ולקידושין צריכה גט. מכלל דשיני בראשון וראשון בשיני שוין בין לממון בין לקידושין, ואף לקידושין פסולין לגמרי ואינה צריכה גט. ולא היו רבותי כדיי שתבא שגגה כזו לידם, אך הש' יבקש את נרדף. כי ידעתי שלפי שהיו להוטים לסתור דברי, מיד כאשר נדמה להם סעד לדבריהם שמוהו בכתובים טרם השכילו מה למעלה מה למטה, וכן לא יעשה. כי תורת הש' אמת ואין בה נפתל ועקש. והמורים כן ישכילו בהלכות ויחוורו ויצהירו דבריהם יפה יפה קודם שיורו, ולא יסמכו מכל וכל על דברי הפסקים, כי לפעמים מטעים את האדם מחמת טעות סופר.
ובעל העיטור כתב וז"ל, כל הני פסולי דרבנן כגון הרועים והגבאים והמוכסין וקידש אשה בפניהם, אפילו שניהם מודים לא מקדש, ואפקעינהו רבנן לקידושי מיניה עכ"ל. הרי שכתב דאפילו בפני שני עדים פסולין דרבנן אינה צריכה גט. סוף סוף בפני שני פסולי עדות דאורייתא, כגון בנידון זה, הכל מודים דאינה צריכה גט. וספר המקצעות לא כתב אלא על המקדש בעד אחד כשר, אבל בפני שני עדים פסולים מן התורה הכל מודים דלא בעיא גט. וכן הורה רבינו קלונימוס, כמו שכתב מורי ה"ר מבורך.
הנה רבי' אבי"ה, ורבינו שמחה, ושכל טוב, ורבינו חננאל דידן ודידכו, והאלפסי, ורבינו קלונימוס, ובעל העיטור דידן, כל הנביאים פה אחד, איש לא נעדר, דמקדש בפני פסולי תורה דאין חוששין לקידושין, ואינה צריכה גט. ואף אם ימצאו לאחר זמן בשם שום גדול שצריך גט, ידעו שלא יוכל להיות לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים, אלא מפני חשש הלועזות. וזו הואיל ונתקדשה בהיתר בהוראת ב"ד אין איש בארץ שיורה בה שתצא מן השיני לבטל קידושי תורה בשביל מיחוש קול שאין בו ממש, ושוברו עמו, דלא איתחזק אפילו רגע אחד. ועוד הא אמרינן סוף פ' המגרש [גיטין פ"ט ע"ב] יצא עליה קול מראשון ובא אחר וקידשה קידושי תורה כו', עד לא העמידו דבר על בוריו מאי, אמר רב המנונא מגרש ראשון ונושא שיני, אבל מגרש שיני ונושא ראשון לא, גזירה שמא יאמרו גירש זה ונשא זה, ונמצא מחזיר גרושתו מן האירוסין. ה"נ כיון דנתקדשה לשיני קידושי תורה תו לא חזיא לראשון אליבא דרב המנונא. אע"ג דפליג עליה ר' שישא בריה דרב אידי, ואמר אף מגרש שיני ונושא ראשון, לית הלכתא כוותיה, אלא כרב המנונא, כמו שפסק שם ר"י. וראייתו מדפסיק באידך עובדא דיצא עליה, והלכתא מותרת לשניהם. מכלל דבעובדא קמא דקידשה שיני קידושי תורה הילכתא כרב המנונא. וא"כ כיון דלקמא לא חזיא, בנדון זה למה לן לאפקועי קידושי שיני שהן קידושי תורה בחנם. לא ישפך אדם מי בורו וכו'. אם בעלי נפש אתם לחוש לקידושי ראשון, אע"פ שאין בהן בית מיחוש, תכריחו את הראשון ליתן לה גט, ואני אעשה שתקבלהו, אע"פ שאינה צריכה. וכמו שכתבתי מכבר דהיכא דלא בעיא גט אין להצריכה גט לפוסלה לכהונה בחנם. אעפ"כ נסבב הדרך לכבודכם שתמתין עד הפורים מלינשא (לא לפר'), אם תוכלו לעשות בתוך כך שיגרשנה. אבל לעגנה עולמית, אם יתן כתף סוררת מלגרשה, לא ישמעו לכם אחר שאינה צריכה. ולא חזינן רבנן קשישי דעבדו הכי. כי פעמים רבות היה מחלוקת בין הגדולים, זה מתיר וזה אוסר, ולא היה אחד מהן מעולם אשר מלאו לבו לנדות העובר על דבריו. ושמא מחמת שצריכין לכם להסכמת גיטין, כמדומים אתם שאין לכל אדם להורות אי לא נקט רשותא מינייכו. לא כי התורה הפקר, אך שיורה כהלכה. ולקטתם וסנפתם עמכם בני אדם שאין יודעין בטיב גיטין וקידושין.
שוב מצאתי בשערים דרבי' שמואל בן חופני הכהן פשיטא מהא מתני' שהקרובים הפסולים לעדות שמונים הם, והם ד' מעלות שלשה מדאורייתא וחד מדרבנן. וראשונה, ראשון בראשון, והם כגון יצחק וישמעאל. שנייה, שיני בראשון, כגון יעקב וישמעאל. ושלישית, שיני בשיני, כגון עשו בן יצחק ונביות בן ישמעאל. ורביעית היא מדרבנן, והיא שלישי בראשון כגון ראובן לישמעאל. ושלשה המעלות הראשונות מדאורייתא, אם קידש אשה בעדות אחד מהן אינה מקודשת ואינה צריכה גט ומותרת לעלמא. ובמעלה הרביעית דמדרבנן היא מקודשת וצריכה גט משום ספיקא. הרי שגם הגאון הזה כתב בפשיטות דבפני פסולי תורה כגון בנדון זה אינה צריכה גט. ונגד מורי ה"ר משפירא איני מקפיד כי אני תלמידו, רק תלונת כל מי שכיוון לעקור כבודינו. וברוך הש"י שלא נתננו טרף לשיניהם, כי טמנו פחים ללוכדינו, הפח נשבר ואנחנו נמלטנו. מאיר בר ברוך ז"ל.
